תביעות מיליונים על ייבוש אגם הסופרלנד: "הסירות מעלות אבק"

יצחק הלל מראשון־לציון חלם על זוגות אוהבים ומשפחות שמחות שישוטו באגם הסופרלנד, אלא שבעירייה לא דאגו לשמור על מפלס המים והסירות שרכש במאות אלפי שקלים מעלות בינתיים אבק וחלודה.

פורסם לפני ארבע וחצי שנים, יום שישי, 14 פברואר 2020

על גדות אגם הסופרלנד עומדות כ־40 סירות מסוגים שונים, חלקן חשמליות וחלקן סירות פדלים, כשהן מיותמות וחסרות שימוש. "היה לי חזון", מספר יצחק הלל, בעל העסק להפעלת כלי השיט באגם, "חשבתי איך אני אהפוך את המקום הזה לאחד המיוחדים בישראל, אבל לצערי בשל ההתנהלות של העירייה שעשתה צעדים לייבוש האגם, אני נאלץ לראות את הסירות שלי מעלות אבק".

בשבוע שעבר, לאחר שנים של הידברות מול העירייה, הגיש הלל, באמצעות עורך דינו שלומי סהר, תביעה בסך של למעלה מארבעה מיליון שקלים.

הלל, 32, תושב ראשון־לציון זוכר כיצד נהג להגיע בילדותו לאגם, עוד לפני שקניונים ובתי קולנוע הוקמו באיזור והאופק היה פתוח. "הייתי מגיע למקום עם חכה ויושב לדוג. באותו הזמן היה רק את הסופרלנד באיזור וחוץ ממנו לא היה כלום. הזכרונות שלי מאוד טובים מהזמנים ההם, רחוק מאוד ממה שקורה היום".

לפני כשלוש שנים, ניצב הלל בפני הזדמנות לחזור לאגם של ילדותו ולהקים בו עסק. "עיריית ראשון־לציון פרסמה מכרז שבו היא מזמינה אנשים להגיש מועמדות לטובת קבלת רישיון של משיט סירות באגם הסופרלנד. היו דרישות רבות בכדי לזכות במכרז ובסופו של דבר הסכום שאני הצעתי היה באיזור ה־15 וחצי מיליון שקל וזכיתי במכרז", הוא מספר.

לדבריו, לאחר שזכה הובטח לו מטעם העירייה שהוא יוכל להפעיל כלי שיט באגם ובנוסף קיוסק שישרת את המבקרים. "ברגע שקיבלתי את הבשורה שזכיתי התחלתי לעבוד. רכשתי ציוד שבו השקעתי כסף רב, בניתי מזח וקניתי סירות מסוגים שונים וחיכיתי כבר להתחיל. היה לי חזון גדול, דמיינתי משהו אחר לגמרי. זה אגם שלא דומה לשום מקום אחר בארץ וכבר חשבתי איך אני הופך אותו למשהו מיוחד שאין באף מקום בישראל. בדמיון שלי ראיתי אנשים באים לשוט בפנינת הטבע הזו, על רקע האורות של היס פלנט וזוכים לחוויה ייחודית, אבל במקום זה אני צריך לראות את הסירות שלי מחלידות", הוא אומר בתסכול.

הלל, 32, תושב ראשון־לציון זוכר כיצד נהג להגיע בילדותו לאגם, עוד לפני שקניונים ובתי קולנוע הוקמו באיזור והאופק היה פתוח. "הייתי מגיע למקום עם חכה ויושב לדוג. באותו הזמן היה רק את הסופרלנד באיזור וחוץ ממנו לא היה כלום. הזכרונות שלי מאוד טובים מהזמנים ההם, רחוק מאוד ממה שקורה היום".

לפני כשלוש שנים, ניצב הלל בפני הזדמנות לחזור לאגם של ילדותו ולהקים בו עסק. "עיריית ראשון־לציון פרסמה מכרז שבו היא מזמינה אנשים להגיש מועמדות לטובת קבלת רישיון של משיט סירות באגם הסופרלנד. היו דרישות רבות בכדי לזכות במכרז ובסופו של דבר הסכום שאני הצעתי היה באיזור ה־15 וחצי מיליון שקל וזכיתי במכרז", הוא מספר.

לדבריו, לאחר שזכה הובטח לו מטעם העירייה שהוא יוכל להפעיל כלי שיט באגם ובנוסף קיוסק שישרת את המבקרים. "ברגע שקיבלתי את הבשורה שזכיתי התחלתי לעבוד. רכשתי ציוד שבו השקעתי כסף רב, בניתי מזח וקניתי סירות מסוגים שונים וחיכיתי כבר להתחיל. היה לי חזון גדול, דמיינתי משהו אחר לגמרי. זה אגם שלא דומה לשום מקום אחר בארץ וכבר חשבתי איך אני הופך אותו למשהו מיוחד שאין באף מקום בישראל. בדמיון שלי ראיתי אנשים באים לשוט בפנינת הטבע הזו, על רקע האורות של היס פלנט וזוכים לחוויה ייחודית, אבל במקום זה אני צריך לראות את הסירות שלי מחלידות", הוא אומר בתסכול.

לפני כשבועיים התברר כי גם בחורף מפלס האגם נותר נמוך, למרות כמויות הגשמים שירדו וזאת בגלל שבעירייה פעלו לשאוב מים מהאגם ולהעבירם לאגם הנקיק. בעירייה הסבירו שהשאיבה נועדה למנוע הצפות ולפנות מקום באגם לגשמים הבאים שצפויים עוד לרדת במהלך החורף, אבל את הלל ההסבר לא משכנע. "מהרגע הראשון נתקלתי בקשיים כאלה ואחרים ולא רוויתי נחת", הוא טוען. "בהתחלה לא היה אפילו חיבור לחשמל במקום ונתנו לנו משהו מאולתר והיינו צריכים להתחבר לחיבור דרך המקור של יס פלאנט. זה פגע בפתיחה של המקום ולעבודה הסדירה שלו. גם המבנה של הקיוסק שנתנו לנו היה מתחת לכל ביקורת, בלי ברז לשטיפת ידיים או שירותים ובשום צורה אי־אפשר היה להשתמש במבנה הזה. אבל מעל הכל קיבלנו פשוט אגם מיובש וזו גולת הכותרת של הבעיה שנתקלנו בה.

אחרי שלוש שנים שחלפו מאז זכה במכרז, הלל טוען כי הוא חש שאין לו שום ברירה אחרת מלבד תביעה נגד העירייה.

בכתב התביעה נטען בין השאר: "הנתבעות ו/או מי מטעמן פועלות באופן מכוון על מנת להוריד את מפלס המים באגם כך שלא תתאפשר בו כל פעילות שיט, גם בימי החורף שבהם לא נדרש להזרים מים לאגם. זאת בנוסף לעובדה כי בימי הקיץ נמנעת העירייה מלהזרים מים לאגם על מנת לשמור על מפלס מים מינימלי שיאפשר בו פעילות שיט, וזאת בניגוד להתנהלותה משך שנים במהלכן נהגה להזרים מים לאגם מדי שנה וזאת על מנת לשמור על מפלס המים שלו. זאת ועוד, כי היעדר חיבורו של המבנה היביל למערכת החשמל באופן תקין ובמתח מספק מנעה מהתובע מלעשות שימוש בסירות החשמליות שרכש במאות אלפי שקלים, וכן נבצר מהתובע להפעיל את הקיוסק, זאת מכיוון שללא מקור חשמל לא ניתן היה להטעין את הסירות, לא ניתן היה לאחסן ולמכור את הטובין שעתידים להיות מאוחסנים בקיוסק ולבטח שלא להשתמש בהם".

"אני מרגיש שרימו אותי", אומר הלל בכעס. "בסופו של דבר נתנו לי תנאים כאלה שאני לא יכול לקיים את העסק שלי. איך אפשר להפעיל סירות כאלה באגם כזה? התחושה לא נעימה, תחושה שלא קיבלתי את מה שהובטח. זה עסק שאמור להיות רווחי ביותר, אבל אני לא יכול לממש את הפוטנציאל שלו. עשיתי חישוב עסקי, השקעתי את כל כספי לטובת המקום הזה בכדי שאוכל ליהנות מהפירות, אבל בסוף זה לא קורה בגלל ההתנהלות של העירייה".

"מדובר בתביעה שתתברר כמובן בבית המשפט המחוזי", אומר עו"ד שלומי סהר, המתמחה בייצוג מול רשויות מקומיות, שהגיש את התביעה בשם הזכיין. "עם זאת, קשה להלום את מצב הדברים שבו התובע, כמי שנסמך בהשקעותיו על מכרז שפורסם על ידי העירייה ולאחר שעמד בכל תנאיו, מוצא עצמו בפני שוקת שבורה, לאחר שאותה הרשות אינה מאפשרת לקיימו, בין היתר בכך שהיא שואבת את מי האגם באופן שלא ניתן לקיים את השיט בו".

מהעירייה נמסר: "כשנקבל את כתב התביעה, נלמד אותו ונגיב בהתאם".

גורם בעירייה מסר כי בשבוע שעבר זומן הלל לשימוע בטענה שהוא מפקיר את הסירות שלו באופן שעלול לגרום לסיכון חיי אדם, וכי עד לחודש שעבר לא שולמה שכירות ע"פ תנאי החוזה.

על הדברים מגיב עו"ד סהר ואומר: "למרות הטענות, הרי שבסופו של דבר העירייה לא הוציאה צו סגירה כי העסק עמד בכל התנאים למעט אלה שלא ניתן לעמוד בהם בגלל שאין מים. לפני יומיים התקשר מנהל אגך החופים והאגמים אלי שוורצברג ואמר שיש סירה משוטטת באגם, הוסבר לו שזו סירה שנמצאת במקום כבר שנה וחצי וזאת מכיוון שאי אפשר להזיז אותה באין מים".

בנוגע לתשלום השכירות מסר סהר: "הדרישה הראשונה לתשלום שכירות התקבלה רק לפני שבועיים. מעולם לא התקבלה לפני כן דרישה לתשלום. שנית, כשאי אפשר להפעיל את העסק אז על מה לשלם?".